Whatsappmailטלפון

שיתופים מרגשים

הלוואי שהאוכל לא יהיה אויב שלי
"אני זוכרת לפני התהליך שאמרתי לעצמי וגם לך - הלוואי שהאוכל לא יהיה האויב שלי. והיום זה ממש ההיפך, הוא חבר שלי. אני מרגישה חופש ושלווה. אני אוכלת כשאני רעבה, בוחרת מה שאני באמת רוצה, גם הכמויות תלויות בהקשבה, והכל באהבה.
אני יודעת מה המענה הנכון שאני צריכה כשאני במצבים רגשיים. אני יודעת שמה שאני באמת צריכה זה לא אוכל, אלא לתת אוכל אחר לנפש, ואז הסיפוק מגיע כי זה הדבר הנכון, לא כמו עם אוכל שצריך עוד ועוד כי הוא לא מספק את הצורך האמיתי"

לאכול מתוק בלי הגבלה

-"אני רוצה לאכול פחות מתוקים כי אני רוצה לרזות, אבל אני לא מסוגלת לאכול קצת. או שאני נמנעת לגמרי, או שאני אוכלת המון!!!" 

-"בואי נעשה ניסוי. בשבוע הקרוב, עד השיחה הבאה שלנו, את יכולה לאכול איזה מתוקים שאת רוצה, כמה שאת רוצה"

-"אמא'לה, אני אשמין". "זה קשה כי זה הפוך מכל מה שאני חושבת, אבל אני רוצה לנסות, אני סומכת עליך"

עבר שבוע ומירי (שם בדוי) צוחקת כבר בתחילת השיחה
"דווקא בגלל שהיה לי מותר הכל, מצאתי את עצמי שואלת אם בכלל בא לי :) היה לי מוזר. שאלתי את עצמי - מותר לך, למה את לא חוגגת? והבנתי שבגלל שמותר לי, אני מרגישה חופשיה, ואז אני בוחרת רק מה שבאמת בא לי. אני מבינה שכשאני מנסה למנוע מעצמי אני אוכלת סתם ויותר מזה - לא נהנית. תוך כדי שאני אוכלת אני כבר חושבת על החתיכה או השורה הבאה. זה מצריך אותי להיות בהקשבה מאד מדויקת לעצמי, מין רגע של תשומת לב, אבל אז אני אוכלת מתוק רק כשבאמת בא לי ואת מה שבאמת בא לי, ואפילו נהנית!!!!!!!!!!!!!"

היום קרה הקסם!

טליה בוקר טוב!!
לפעמים אני מרגישה שזה קצת כמו קסם
אתמול הגעתי לשעה 16:00 בצהרים עם 1400 קלוריות והמון פחד מאיך ייגמר היום הזה. הראש שלי פשוט אמר לי להתחיל לאכול מכל מה שנמצא סביבי בלי להפסיק. אז התחלתי לאכול אבל אחרי 5 דק עצרתי ופשוט שאלתי את עצמי מי אמור להחליט כמה קלוריות אני יאכל היום.
ופשוט לא הייתה לי שם תשובה. כי האוטומט שלי כלכך רגיל לזה שאני בנקודה הזו כבר לא בוחרת. זה בוחר אותי. בוחר בשבילי.
כי אם את המסגרת עברתי אז אני מכירה רק דרך אחת. או שאני בפנים או שאני בחוץ. ואם אני בחוץ אז הקלוריות יכולות להגיע עד אינסוף. עד שפיזית אני לא אוכל להכניס יותר כלום.
משום מה הסרתי אחריות בנקודות זמן מסויימות ממה שאני אוכלת והחוויה שלי שם נתפסת בעיניי כחסרת שליטה. אבל גם אם המסגרת השתבשה קצת מי אמר שזה צריך לזרוק אותי כלכך אחורה? מי אמר שזה חייב להיות הכל או כלום?
אני יודעת זה נשמע פשוט אבל זה באמת מורכב ללמד את הראש מחדש איך לחשוב ולהגיב גמיש יותר. הוא פשוט אמר לי תאכלי מהכל כאילו אין שום דרך אמצע נוספת.
אבל פשוט עצרתי הכל ועניתי לעצמי שאני זו שאקבע היום כמה ואני מסוגלת לעשות את זה ללא המסגרת הברורה של הקלוריות אולי פשוט לפי מידת הרעב שלי. וזהו. הצורך לאכול פתאום הפך לכל כל קטן והפחד קטן עוד יותר ולאט לאט המחשבות שלי נרגעו.אני לא יודעת להסביר אבל כאילו לקחתי את השליטה לידיים שלי בחזרה. וזו הייתה תחושה כלכך טובה. זה אומר שלנצח אוכל לסמוך על עצמי שם? לא יודעת… אבל בנתיים הרגשתי כלכך טוב עם זה שבחרתי לכתוב לך את זה עם המון תודה על ההקשבה המדוייקת שלך לכל מה שהבאתי איתי בחצי שנה האחרונה.. מרגישה שנתת לי את עצמי אתמול בחזרה.
יום טוב❤

אני נהנית מהדרך החדשה שלי, דרך של טוב...של סיפוק והנאה

"ירדתי קילו תוך שלושה ימים ולא עבדתי קשה למען זה....באמת השתדלתי לאכול מרעב או בכיף וללא הגזמה.....הבעתי את רגשותיי והייתי קשובה לעצמי...זה כל הסיפור כלומר לא ביג דיל..מקווה שימשיך כך...אני מאוד מתחברת לדרך הזו...השקטה, השלמה, הרגועה והבריאה. עדיין לא בא לי להתאמן..גם את זה אתחיל כשאהיה שלמה ומתוך חשק.

אני נהנית מהדרך החדשה שלי. דרך של טוב...של סיפוק והנאה והדרך הזו תהיה הרבה יותר קלה."  

לא תיארתי לעצמי שאני כל כך הרבה אוכלת סתם

"ירדתי 2 קג, לא ציפיתי....הקשבתי לגוף, אכלתי יותר כשאני רעבה, לא סבלתי. השתדלתי להבין מתי אני רעבה, לשים לב לרגשות. שאלתי את עצמי: "עכשיו את באמת רעבה?" שמתי לב שבאוטומט הלכתי לאוכל ואז אמרתי "זה לא רעב עכשיו" זה היה הרבה פעמים עייפות, חוסר שביעות רצון, קושי להתמודד עם הבנות, נסיונות להשכיח משהו או לפצות את עצמי. זיהיתי המון מקומות של הגזמות. לא תיארתי לעצמי שאני כל כך הרבה אוכלת סתם!!! חשבתי שזה לא קורה כל יום, שזה פעם בשבוע, לפעמים... זה אכילה סתמית, לפעמים הכמות וכל זה פשוט מחוסר הקשבה לעצמי"

שלא כמו תהליכים אחרים שמתישהו מתחילים לדעוך

הי טליה, בוקר טוב :-)

הבוקר הלכתי לקניות ונזכרתי איך תמיד חווית הקניות שלי היתה מלווה בשוקו ובחטיפים (תוך כדי הקניה) ועוד ג'אנקים למיניהם.

והייתי מופתעת לראות איפה אני נמצאת כיום. במקום אחר לגמרי!!!!!!!

ומה עוד שלא כמו תהליכים אחרים שמתישהו מתחילים לדעוך, התהליך הזה רק מתעצם בתוכי עוד ועוד.

הייתי חייבת לשתף אותך!

שיהיה לך יום נפלא ומאיר!!!

שבת שלום!

אוכל זה לא משהו שצריך לפחד ממנו

"שבוע טוב רציתי לשתף שבעקבות השיחה שלנו והפתיחה של הפצעים היה לי שבוע נהדר...אני נינוחה,רגועה,מקשיבה לרצונות שלי ולצורך לאכול/לא לאכול...עצם המחשבה שאין אסור או מותר גורמת לי להרגיש שאוכל זה לא משהו שצריך לפחד ממנו.

דרך אגב התרגיל שנתת עבד מצויין..נדבר ביום ג"
מ.

 
 
 

זה השינוי - אתה אוכל משהו מתוק וזהו זה נגמר

"בצהריים חשתי צורך למתוק ורציתי כריות, אז אכלתי שלוש כוסות וזהו. השלישית היתה פחות נעימה, אבל אני מרוצה שהייתי מדויקת - זה מה שהתחשק לי, ואחרי זה לא חיפשתי שום דבר אחר ולא אכלתי דברים אחרים. זה השינוי - אתה אוכל משהו מתוק וזהו זה נגמר, אין את כל האוכל לפני עד שמגיעים גם למתוק ואז אוכלים כפול - מדהים בעיני."

אני מגלה משהו חדש שעוזר לי להיות מדויק עם עצמי ועם הגוף שלי

"אני לא מבין איך 34 שנים אני חי ורק עכשיו פתאום לומד משהו שהוא הכי בסיסי, מה זה? איפה טעיתי עד עכשיו?" 

"אני מבין שאני בכלל לא שואל את עצמי אם אני רעב, אני אוכל מאוטומטים, כשאני נכנס הביתה, כשאני צריך להתאוורר בעבודה..."

"אני מגלה משהו חדש שעוזר לי להיות מדויק עם עצמי ועם הגוף שלי"

יש לי את החופש להחליט ולבחור אחרי שנים של תחושת תסכול

"שמחה לעדכן אותך שירדתי כמעט קילו בכמעט חודש האחרון. אני מאוד שמחה על התוצאה. חשבתי על זה בדרך לעבודה שיש לי את החופש להחליט ולבחור וזו הרגשה נהדרת אחרי שנים של תחושת תסכול מאי עמידה בכמויות ובמדידות וגם כשלונות ונפילות.  שרק אמשיך ככה. "

שוב נפגשתי עם הפחד לרזות, החמיאו לי בעבודה שרזיתי

"היה יום מאתגר כי שוב נפגשתי עם הפחד לרזות, החמיאו לי בעבודה שרזיתי. בנוסף לא הספקתי להתאמן כ"כ השבוע עקב אילוצים, אז בערב מחשבות שיפוטיות עלו יחד עם הפחד, אך בניגוד לימים אחרים זה הסתיים בשתי עוגיות. זאת הסיבה לאכילה, לא כי באמת רציתי מתוק, ומכיון שזיהיתי שאני אוכלת מהדפוסים הישנים שלי, זה לא נגמר בחצי מקרר כמו פעם"

דיאטה היא כמו ביצה
לא ביצה egg - אלא ביצה טובענית, כמו זו שבתמונה.
"אני עושה צעד אחד פנימה וזה כבר מרגיש סוחף, מושך, בוצי
לא יודעים איך לצאת מזה, אבל גם לא מכירים דרך אחרת.
ואז עוד דיאטה ועוד אחת.
כל דיאטה כזו היא עוד צעד בתוך הביצה, שנהיית יותר ויותר עמוקה
וככל שעושים ומנסים עוד דיאטה ועוד אחת, הביצה רק הופכת להיות טובענית יותר.
הדרך לצאת ממנה נעשית יותר ויותר קשה
הטובענות עמוקה יותר
הבוץ סמיך יותר
וכבר אי אפשר לצאת משם רק בכוחות עצמך"
זה דימוי מרתק מהשיחה היום עם מ. שאת הדיאטה הראשונה עשתה בגיל 10!!!
ואמרה לי - זהו, הגעתי לקרקעית!!
אני שקועה כל כך עמוק ואין לי מושג איך לצאת מהמעגל הזה
אז הושטתי לה את ידי לעזרה

כשמגיעה סערה אני כבר יודע איך פשוט לתת לה לחלוף
"האוטומט שלי הוא להשתמש באוכל במצבים רגשיים, אבל אני לא באמת צריך את זה.
כבר יש לי כלים להתמודד עם הרגש!!
מה שמעודד זה, שאני יודע שיש מצבים מטלטלים שאפשר לצאת מהם!
רוב הזמן החיים שלי רגועים, כמו ים שקט.
כשמגיעה סערה אני לא חייב שהיא תגיע לי בהפתעה, אני יכול לפעמים להתכונן אליה, או לפחות לזהות את זה כשזה מתחיל, ולתת לסערה לחלוף!!!
כל פעם שאני נופל ומצליח לקום אני יכול יותר לסמוך על עצמי
אני יודע שאני אצליח לעבור את זה גם ברגעים כאלה בעתיד"

"פשוט לא היה בא לי מתוק! לי! מתוק!"
"היי מהממת, סתם בא לי לשתף אותך שמאז השיחה שלנו הרבה יותר טוב לי.
אני קשובה לעצמי הרבה יותר ופתאום הבנתי כמה שזה עושה לי טוב..
זה נותן לי הרגשה של הנאה, בחירה, אכילה מודעת
וגם מזכיר לי את אופי האכילה של כל אותם אלה שתמיד רציתי להדמות להם ולא הצלחתי. שלא מתרגשים מגלידה/ שוקולד/ עוגה שיש לידם ואם בא להם הם פשוט אוכלים.
התחושה של דיוק היא נעימה לי. חיפשתי את זה המון ולא מצאתי! תודה עליך!!"

ולא התחשק לי לשים לעצמי גלידה להפתעתי

אני חייבת להגיד שלא תמיד אני בוחרת באוכל כפיצוי.
היום אכלתי בסדר, ולא נשאבתי למחשבות של “אני רוצה עוד” לשמחתי.
השתדלתי לשבת ולאכול בשקט, ולתת לעצמי מתוק כשרציתי בלי לפחד מזה, וגיליתי שדי לי בכך, ואין צורך בעוד. ואפילו אחרי שהכנתי לילדים גביעי גלידה אחה”צ, ליקקתי מהכף ושמתי בכיור ולא התחשק לי לשים לעצמי גלידה להפתעתי

הייתי בארוע וצילמו אותי. בלילה היה לי בולמוס, אכלתי סיר שהיה על הכיריים. סתם. בעמידה.
"הייתי בארוע וצילמו אותי. כל היום הייתי עסוקה במחשבות על התמונה הזאת.
בלילה היה לי בולמוס, אכלתי סיר שהיה על הכיריים. סתם. בעמידה.
ניסיתי להבין את הקשר, הרי זה לא הגיוני. דווקא תמונה שמראה לי כמה אני שמנה היא זאת שגורמת לי לאכול בלילה????????"
- מה הרגשת כשראית את התמונה?
"אני מתביישת להשמיע את זה באזניך. חשבתי כמה אני דוחה, מגעילה, איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה"
- מעניין, שאלתי מה הרגשת, ואת מספרת לי מה חשבת
"כעסתי על עצמי!!!!!!!!"
בקורתיות, שיפוטיות, כעס ושנאה עצמית. זהו המתכון הבטוח לאכילת יתר ולהשמנה. כעס הוא פח האשפה של הרגשות שקשה לנו להכיל.
כשאנחנו עצובים, מאוכזבים, כואבים, ואין לנו יכולת להכיל את זה אנחנו בורחים לכעס, לבקורתיות.
לא רק ביחסים שלנו עם עצמנו, גם עם אחרים.
ומשם הדרך אל הסיר שעל הכיריים קצרה מאד, אוטומטית ומיידית
- בואי נסתכל שוב על התמונה
" היא ממלאה אותי עצב"
- עכשיו את מול הסיר. מה את עושה?
"הוא לא מדבר אלי בכלל, אני כל כך עצובה"

ממרח שוקולד עמד על השיש
"חזרתי מהעבודה אחרי יום עבודה קשה. לא היה מה לאכול בבית.
ו...על השיש עמד ממרח שוקולד.
באופן אוטומטי פתחתי פריכיות ומרחתי שוקולד ואכלתי.
אכלתי את הפריכית הראשונה עם השוקולד. זה היה כל כך טעים. לקחתי עוד פריכית זה היה טעים קצת פחות. לקחתי עוד אחת. בשלישית זה כבר לא היה טעים, ואפילו לא התחשק לי לסיים אותה!!!
אני חושבת על עצמי לפני חודשיים ומה שהייתי עושה זה לסיים את חבילת הפריכיות עם שוקולד. ואפילו לא מרגישה את הטעם ואז עוברת לכל דבר אחר שמשמין ואוכלת אותו סתם כי כבר אכלתי את הדברים "האסורים" ואח"כ מיד היו באים רגשות האשם.
עלתה בי המחשבה כמו שאני "רגילה" : אולי לאכול עכשיו שקית גדולה של במבה שראיתי לנגד עייני. אר התבוננתי לתחושותיי והרגשתי שאני לא רוצה את זה באמת. שאכלתי את הפריכיות וזה הספיק לי.
במקרה הזה לא באו רגשות של אשמה אלא קרה לי דבר מדהים – התבוננתי בכך שבפריכית השלישית כבר לא רציתי יותר וזה הספיק לי."

שלמה ונקיה בלי פחדים ובלי נקיפות מצפון 

"אני צוחקת המון כשרואה וכמובן קוראת את הכתבות שלך בפייסבוק.

אני כל כך ברורה עם עצמי ולא מאויימת, מגיעה לחג בהמון שמחה, אוהבת את עצמי ואת חיי,
אני שלמה ונקיה לחג בלי פחדים ובלי נקיפות מצפון בכלל בכלל.
משהו נפתח והפחד התפוגג
איזו חירות 
חג שמח, אהובה.
מתחבר לי לראיון שלך ברדיו כשאמרת שלא רואים את התוצאות של הבניה, והיסודות בינתיים נבנים ונבנים...
 תודה תודה מעומק הלב"

לראשונה מזה שנים שבחרתי לאכול שוקולד , שאני כל כך אוהבת. עם מינימום פחד!

"היי , החלטתי לשתף על יום האתמול .. לראשונה מזה שנים שבחרתי לאכול שוקולד , שאני ככ אוהבת . עם מינימום פחד .

הרגשתי את הצורך העז ,בשעת לילה אחרי שהילדים נרדמו, בהתחלה לקחתי שתי קוביות שוקולד מריר,אכלתי אחת והבנתי שזה לא !! מה שאני רוצה, אז הלכתי לחבילה שאני רוצה - m&m שההורים הביאו מחו"ל , זה מיום שבת במקרר , שמתי לי בצלוחית קטנה , אכלתי ונהנתי מכל ביס, אחכ רציתי עוד אז שמתי עוד 15 . ואז סיימתי נהנתי.

המחשבה הראשונה היתה טוב אכלת אז תאכלי גם מעוגת היום הולדת שעשית לבעלך , ואז עצרתי וחשבתי אבל אני לא רוצה . ובזה זה נגמר. עד שנרדמתי אמרתי בלבי , זה בסדר שבא לך מתוק , את גם בן אדם . וקמתי ללא רגשות אשם וממשיכה בדרכי ובדרך .

אז כן זה עובד !! אך דורש אימון ותרגול. זה מדהים לראות תוצאות של טיפול, רק באמת צריך סבלנות והתמדה והשיטה עובדת...

המשך יום נעים ותודה על הכל. הקול שלך הלך איתי ושמר עליי בלילה. שום ניתוח או בלון לא יעזרו זה אימון על קול פנימי."

"

אני חושבת שמשהו באוטומט שלי התקלקל :)

פעם, לפני שנפגשנו והתחלתי את התהליך, אז הרצון לרדת במשקל היה כל כך חזק והמודעות היתה כל כך רחוקה. הגוף שלי היה רחוק ממני. לאט לאט אני והגוף מתקרבים, אין ספק שזה מפחיד ולא מוכר לי ,למשל זה שפחות אוכלת, אבל לא מתוך מקום של ״לנסות לא לאכול כדי לא להשמין״ אלא מתוך מקום של רגע להקשיב אם בכלל רעבה. 

למשל היום הכנתי ארוחת צהרים, ופעם ראשונה קרה לי משהו מוזר. תמיד אחרי שמכינה, אז ישר, גם אם רעבה וגם אם לא, הייתי מתיישבת לאכול, בלי לתת לסיר שניה לנוח 

לא יודעת להינות ממתוק אפילו בדמיון

אני מלווה את נ. כבר תקופה ארוכה. התהליך הוא עמוק ונוגע בכל הרבדים של האכילה והיחסים עם אוכל. נ. עשתה דרך ארוכה מאישה שקונה כל יום, אולי אפילו כמה פעמים חטיפים וממתקים באמצע יום העבודה, שבכל סיטואציה רגשית היא פונה לאוכל, שאוכלת בלילות, שמתנהלת בתסכול גדול בהקשר של האכילה והמשקל.

היום בחוויה שלה היא אומרת: "אני הרבה יותר חזקה יותר שולטת"

"מרגישה חיה, נמצאת במקום הרבה הרבה יותר טוב בכל מה שקשור לאוכל
משהו שנרגע, מקום טוב, נכון. ב 70% מהמקרים הבחירות שלי טובות, אני בוחרת מה לעשות מהמקום שנכון לי. יותר משקיעה בעצמי, שמה את עצמי במרכז, זה שינוי דרמטי"

ויש את ה- אבל. but
והוא יושב חזק במתוקים
למרות שנפרדנו משפת הדיאטות, מהנסיון להימנע,
למרות שנ. מפתחת ומטפחת את ההקשבה שלה לעצמה, לרצונות שלה, לגוף שלה, 
כשמגיעים לענין המתוק - כאילו הגענו לנ. של פעם - זו שחושבת שאסור, שמתוק הוא אויב, שצריך להימנע, שמרגישה אשמה בכל פעם שהיא רוצה לאכול משהו מתוק, שלא לדבר על גודל האשמה אם חלילה גם אכלה....

"אני לא יודעת להינות מהמתוק, תמיד רוצה עוד, אני לא יודעת לנהל את זה. זה תמיד מתפרש כאסור, כמשהו לא בסדר. אני אוכלת מתוק אבל אף פעם לא נהנית!"

הזמנתי את נ. לסיטואציה דמיונית בה היא אוכלת משהו שהיא באמת אוהבת. גלידה! הרי בכל פעם שבא לה משהו מתוק היא מתווכחת עם החשק ואוכלת את כל מה שלא בא לה, אז ברור שזה לא מהנה :(

"אני הולכת לגלידריה וקונה 2 כדורים, מוסיפה שוקולד, סוכריות. אוכלת לאט לאט, אוכלת לי בשקט עם עצמי, מסיימת לאכול וזהו"

זה לא עבד.
"אני לא מצליחה להינות אפילו בדמיון!"

אכן, כמה עמוק החסם. כמה עמוקות מחשבות האיסור ותחושת האשמה.

"כשהחשק למתוק בא אני מנסה לגרש אותו, אני לא מסוגלת לומר כן, זה בסדר שבא לי מתוק, אני מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי, משהו דפוק!"

בסיום השיחה השארנו את החוויה פתוחה. היתה תובנה, ובחרנו שניתן לה להדהד...

אחרי כמה ימים הגיע המייל:
"לצערי השבוע חוויתי חזרה לדפוס הישן של האכילה בלילה 
אין לי ספק שיש לי משהו לא פתור עמוק עם נושא המתוק בכלל והשוקולד בפרט
לצערי הכלים שדיברנו עליהם בראשון לא עוזרים לי בשלב זה להתמודד עם הסיטואציות, ההרעה נובעת גם בגלל קושי הורמונלי, עייפות נוראית, כאבי גוף, צורך עז למתוק והשתלטות המחשבות השיפוטיות. חוויתי הצלחה מדהימה בחודש האחרון ולא אתן לזה להתמוסס נקודה!
החלטתי היום שעד לפגישתנו הבאה מתוק לא יכנס לפי וזאת החלטה. 
בטוחה שתצליחי לסייע לי להתמודד גם עם סוגיה המורכבת הזו כפי שהצלחנו עם סוגיות מורכבות אחרות. 
כי לצערי הרב מאד אני עדיין במלחמה, בפחד, בכעס עם כל מוצרי המזון המתוקים בעיקר שוקולד 
אין לי דרך אחרת ואני אמשיך לצעוד קדימה!!"

לא הופתעתי.
"נ., יקרה
בשיחה האחרונה פתחנו משהו, וכשפותחים, זה כמו לגעת בפצע, "ההרעה" לא מפתיעה אותי בכלל. זה מפחיד פתאום לחשוב שזה בסדר לאכול מתוק
זה מאיים. "מה אני עושה עם המותר הזה פתאום?"
והנה את בוחרת לא לגעת חודש. החזרה לעולם האיסורים לא מקדמת אותך. היא היא הרגרסיה.
אז נלך על מה שכן.
אני מציעה שבמהלך החודש הקרוב תבחרי מתי וכמה כן תאכלי מתוק. 
את חושבת שתשמיני מזה? נכון שלא? 
כל מה שקורה מסביבך – עייפות וכו' לא קשור. את מחפשת הסברים ומוצאת. תניחי לזה.
תאמרי לעצמך אני אוכל מתוק רק X פעמים ב Y. זה מה שאני נותנת לעצמי כרגע. נכון לעכשיו.
יום טוב"

"מילה אחת - את מדהימה
אני מתחברת לכל מה שרשמת. מדהים אותי שאלו דפוסי חשיבה שאני חייה עליהם יום יום במסגרת עבודתי וגורמים לי להצלחה. 
אני אוכל מתוק רק 2 פעמים בשבוע מתי שיתחשק לי ומה שהכי יתחשק לי באותו רגע 
זה מרגיש לי נכון . 
תודות על הכל 
נ. "

קרא עוד