מאמרים

אוכל בחופשה - הרמוניה או כאוס?

כשאנחנו יוצאים לחופשה אנחנו רוצים גם להרגיש חופש. חופש ממגבלות, מאחריות, ממטלות. חופש לעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים, בלי מחויבות ובמקסימום הנאה. להשתחרר. לא ככה?
התפיסה הזו שלנו את החופש פוגשת גם את האוכל. לא די בכך שבחופשה אנחנו נחשפים למאכלים חדשים, מעניינים, מסקרנים ומפתים, אנחנו גם באים לשם עם כוונה טהורה של חופש מוחלטטטטטטטט.
אז שאף אחד לא יגיד לי מה לאכול, מתי לאכול וכמה לאכול!!! אני בחופש!!!!!!!
וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו מעמיסים צלחות שוב ושוב בארוחת הבוקר, מגזימים בגלידות בבריכה, ובלי כל קשר למידת הרעב או החשק שלנו בודקים כל מטעם אפשרי שנמצא בסביבתנו. חופש, לא ככה?
אם עכשיו לא, אז מתי כן? כשנחזור הביתה נעשה דיאטה.
האם אפשר להינות מהאוכל בחופשה בלי “לשלם על כך מחיר”?

סיפור מרגש בשישה פרקים

זה התחיל ככה: "אני קצת סקפטית, בהגיון זה נשמע שזה יכול לעבוד, אני מוכנה לנסות.

כי אני אוכלת סתם משעמום, איך אני יכולה להסתכל על עוגה ולא לאכול? אני לא מצליחה להשתלט על עצמי

כשאני מטגנת שניצלים אני אוכלת תוך כדי, בא לי להקיא ואז אני אוכלת שוב
ואז אני כועסת על עצמי, 

וגם..כבר ניסיתי ה-כל!!"

איך זה נגמר? "אני לגמרי במקום אחר"

החופש שבהקשבה

"אני רוצה לאכול עכשיו כמה שבא לי!!! בלי גבולות. עד תחושה של מלאות. עד שבא לי להקיא! נמאס לי מהגבולות, מהמידות, מהכמויות, מההגבלה. אני רוצה להיות חופשי!!!"

מזדהים? 

הקלקול הגדול הגיע מעולם הדיאטות. התפיסה שכדי לרזות צריך להגביל, להימנע ולאסור, היא כה מושרשת, והיא, לצערנו, גורם ההשמנה השכיח ביותר. נשמע מוזר? אולי.

אז איך אפשר להרגיש חופשי, להיות באמת בחופש, לאכול מה שאני באמת רוצה ולרזות?

רגשות אשם, שיפוטיות וביקורתיות - המתכון הבטוח לכשלון

מישהי אמרה לי פעם: "כשאני אוכל כמו שצריך אז אני לא ארגיש אשמה"

ואני עניתי: "כשלא תרגישי אשמה אז תאכלי כמו שצריך"

"אני חושבת הפוך, הא?" דמעות זלגו מעיניה. לא של צער או תסכול, אלא של פריצת דרך, של תובנה, של סדק קטן בחומה גדולה שנפרץ ואיפשר להתחיל דרך אחרת, חדשה, שמתחילה קודם כל במחשבה.

על הפחד להשתנות ועל הפחד...להצליח!

"אמרו לי שרזיתי – זה הכניס אותי לבולמוס אכילה" 

הפחד להשתנות מלווה אותנו בתהליך של שינוי. הרצון להתנהל אחרת, להיות ביחסים חדשים עם האוכל ולהשיג גם שינוי חיצוני במימדי הגוף, מלווה בפחד המאפיין פרידה או אפילו אבדן.  

מאחורי חוסר ההצלחה עומדת הכשלה עצמית בלתי מודעת. ומה עומד מאחוריה? פחד. לא הפחד להיכשל אלא הפחד להצליח!!!!!!! . 

למה תפריט הוא לא מה שיעזור לך להצליח לרזות

"אני צריכה תפריט. כשיש לי תפריט אני מצליחה"

אני מעריכה את הבקשות האלה, באמת, מבינה אותן מאד.
ובכל זאת, לא נתתי, לא נותנת, וכנראה שגם לא אתן  תפריט שמכתיב לך מה, כמה ומתי לאכול.
חשבת פעם למה את/ה רוצה או צריכ/ה תפריט?
אולי כי תפריט הוא תשובה לחיפוש אחר אמת חיצונית, מוכתבת, כללית, שתעזור לך, שתנתב אותך, אבל… היא לא שלך. היא לא הצרכים שלך, היא לא הרצונות שלך, היא לא נובעת מהערכים שלך, היא לא מה שחשוב לך והיא בכלל לא מי שאת/ה.